<h1>הרוקח הלכ' חסידות</h1>
<h2>דף יג:</h2>
שורש ענוה. מרחיק מן הכבוד כמשה רבינו ע"ה שאמר ונחנו מה בשלהי פרק כסוי הדם (דף פ"ט) גדול מה שנאמר במשה ממה שאמר באברהם שאמר ואנכי עפר ואפר ובמשה כתיב ונחנו מה לכת והאיש משה עניו מאד ובשילהי פ"ק דע"ז (דף כ') אמר ר"י בן לוי ענוה גדולה מכלם רוח ה' אלקים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים חסידים לא נאמר אלא ענוים, הא למדת שענוה גדולה מכולן בפסיקתא מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה שוליים לרגלה ראשית חכמה יראת ה' עקב ענוה יראת ה' ענוה לשון כניעה ושפלות ותדבר מרים ואהרן במשה והאיש משה עניו ושתק והיה כנוע בלבו כמו לענות מפני הכנעה היא הענוה נבזה בעיניו וצנוע ואת דכא ושפל רוח ורוח נשבר ונדכה ורך לב ונכה רוח כשמספרים בגנותו יודה לבורא על אשר נודע לעולם מעט מחרפתו לייסרו ולהוכיחו כדי שישוב ואם מטיב לו הבורא ישפיל בעיניו מיראתו שלא תהיה לנקמה ממנו ומכשול ואם יהיה עשיר ישלם חובת הבורא ממנו כי אינו יודע מתי יכלה הממון ולא יתגאה ואם יעסוק בעבודת הבורא במ"ט יהיה נכנע וידמה לו מעט מה שהוא חייב לו וימחול למי שדבר רעות ממנו ותדבר מרים ואהרן במשה והאיש משה עניו מאד שמחל להם מיד ויניח הגבהות כאהרן כ"ג ונביא וכתיב והרים את הדשן להשפיל עצמו ולהסיר גבהותו על גודל מעלתו כדכתיב ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ולכבוד הבורא יקום מן הרשעים להכרית מעיר ה' כל פועלי און ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ויציל עשוק מי עושקו ויהי דוד עושה משפט ויצוה לעשות הטוב והישר ויתחבר עמהם חבר אני לכל אשר יראוך ויזהר מן הרע שיש בידו ובלשונו ויתודה, חטאתי אודיעך אלמדה פושעים דרכיך וינקום כפי היכולת לבער הרעים ויעמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה ותחשב לו צדקה לדור ודור עד עולם ויהיו דברים מועטים וקול נמוך ומעט שחוק ומעט שבועת השם על האמת ולא יעבור על לשונו כזב ולא ישב בסוד משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מלאתני וכשקורא בתורה ובנביאים ובכתובים ובתלמוד וראה הגמול והעונש ויודע כי עצמו מעשיו יכנע וישפיל עצמו וירך לבבו ויירא מעונש הדבר וישוב כמו יאשיהו אשר קרע את בגדיו והשיב לו הקב"ה יען רך לבבך ותכנע מפני הכניעה היא ענוה מושל במעשיו וברוחו כשמבזין אותו והיכולת בידו להנקם ומענוה ושפלות שותק וסובל ואם יקרהו מקרה ופגעים בו או בממונו או בבניו או בקרוביו יצדיק הדין יסגור פיו מלדבר ולבו מלהרהר כמו וידום אהרן ואם ישבחוהו בני אדם יאמר אל תשבחוני כי פשעי אני אדע ואם ילמוד כל היום וישבח בוראו ויגבה לו בזה ובמצותיו יכנע שמא חטאתי ויאמר לי כי תבאו ליראות פני מי בקש זאת מידכם מה לך לספר חקי ואם נתחייב כנגד חבירו יודה לו כמו צדקה ממני ואם ספר עליו שקר לא יכלימנו ולא יכעוס עליו, ואם הוא עשיר וגאה ומכובד צריך להכניעו ולהשפיל רוחו אז ישבחנו הבורא כמו המכסה אני מאברהם לפי שאמר ואנכי עפר ואפר וכן משה ונחנו מה וכן דוד אמר ואנכי תולעת ולא איש כי אין ראוי לעבד להגביה רוחו כנגד אדונו אם אדונים אני איה מוראי כי אין טובה כמו הכניעה לפני אדונו שובי אל גבירתך ותתעני תחת ידיה ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם וכשאתה מתפלל הכנע לבך והשפל רוחך וחשוב עונותיך וכוין בתפלתך בדמע לבך ויכונו מחשבותיך על מה שאתה מוציא מפיך ואל תמהר וכוין דעתך פן תכזב בתפלתך כשתהרהר מחשבות אחרות ותאמר לבסוף יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי ואמרו רבותינו לעולם ימוד אדם את עצמו אם יכול להתפלל יתפלל ואם לאו אל יתפלל וכתיב שויתי ה' לנגדי תמיד לכן בג' ברכות ראשונות ובג' ברכות אחרונות ובחיתום כל ברכה ברוך אתה ה' צריך כיון הלב בדעת שלימה ובהכנעת הלב ורוח ואלמדך הכנעה והשפל איך תשוב לפני אביך שבשמים ותתחרט ממעשיך ותהיה בוש ממעשיך איך תשוב לו הנפש כאשר נתנה לך אילו הוכנעה והושפלה לשמים יבכה בדמע לבבו ובדמע עיניו על חטאיו כמו שאמר דוד הוקם על הקים עולה של תשובה אמר אל דמעתי אל תחרש ויתחרט ויקרע סגור לבו קרעו לבבכם ואל בגדכם ושובו ויתודה על מנת לעזוב ומודה ועוזב ירוחם ויעזוב דרכו והרהוריו יעזוב רשע דרכו וגו' ויפשפש במעשיו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה וידאג ויתאנח ואנחתו לפניו תבא ויכנע לבו הראית כי נכנע וישנה מלבושיו ויתאבל ויתאונן על חטאיו ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו ויודיע לנפשו ויתבייש אלקי בושתי ונכלמתי ויעזוב חטאתו אף ספק איסור ולא ידע ואשם ונשא עונו על זה ידוו כל הדווים ויורה לכל איך ישובו אלמדה פושעים דרכיך מי יודע ישוב ונחם האלקים ויוכיח יצרו מלחטוא עוד ויחשוב במה חטא ויעמוד מעתה מהכנעתו ובהשפלתו ובתשובתו ויחשוב יום מיתתו וכאשר תצא רוחו ישוב למי שנתנה ומי מכלכל יום בואו לכן ימנע מלחטא וישוב אם און בידך הרחיקהו ויחשוב איך פעלתי און למי שעשה לי כל הטובות הלה' תגמלו זאת האותי לא תיראו נאם ה' ויבקש מחילה אולי יש תקוה וימחה העון ויעביר הפשע ואל ימשוך עוד העון אליו הוי מושכי העון בחבלי השוא אם עבר ולא קיים עשה של תפילין ולולב וציצית ישוב ויקיים מעתה אז שובו אלי ואשובה אליכם עבר לאו שאין בו כרת ועשה תשובה שלימה ונכלם ולא יחטא עוד ויכנע לבו וישפיל ויבקש מחילה אז יענהו ואם יתגאה ויגבה לבו וישמח שישבחוהו ומניח ההכנעה קשה לו מכל אך אם ישוב ויכנע לבו ולא יחטא עוד אז יש שכר לפעולתו, ואם יש בידו עבירות מיתות ב"ד או כריתות וישוב בכל כוחו וינוסה ולא יחטא ומבקש מחילה בכל כיוון ומקבל יסורין ושמח בהן אז יום המיתה מכפרת עם הכפורים והתשובה, אם גזל ישוב ויבקש מחילה מהנגזל וישלם לו הגזילה אשר גזל וכל חי יתן אל לבו ענוה והשפלה והכנעה והתשובה ויקרא לאלקיו בחזקה אז קרוב ה' לכל קוראיו וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת וגו' דרשו ה' בהמצאו טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך טעמו וראו כי טוב ה' דע אלקי אביך ועבדהו וידעת היום והשבת אל לבבך וגו' על כן מאד מאד הוי שפל רוח להכנע לו ותהיה עניו טרם יאסוף רוחך אליו ויראו פנקסי מעשיך וגמולך ישוב בראשך על כן עשה זאת בני והנצל עזוב הגאוה ותפוס הענוה עזוב הגדלות ותפוס השפלות עזוב הרעה ותפוס ההכנעה יהיו בעיניך מעט חובים כעונות מרובים יעזוב אמריו ודבור דבריו והרהורים במגוריו ויזכור בורו בארו ויוצרו ויעזוב מעלו ויקרע מעילו ויסיר גודלו ויתפלל לו לכפר חטאו ולא ישוב לקיאו אם ישוב בתשובה יכפר חובה ויעבדנו באהבה יזכה לרוב טובה על כן בשר ודם בעפר יסודך והרוח תשוב למי שנתנה הדבק באהבת יוצרך טרם כביית נרך תסיר התאוה ודבק בענוה ענוה שאינו משיב למחרפיו ותדבר מרים ואהרן במשה הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר והאיש משה ענו מאד שלא ענה כלום בשלהי פרק כסוי הדם (דף פ"ט) שבולם פיו בשעת מריבה ובקדושין בפ' בת' (דף ע"א) שתיקותא דבבל היינו יחסותא ובפ' קמא די"ט (דף כ') מה זו סמיכה כשכש לו בזנבה ובפ' א' דשבת (דף י"ז) ישב הלל כפוף לפני שמאי וזכה הלכה כבית הלל בפרק א' דערובין שהיו שונין דברי בית שמאי קודם בית הלל ובפ' במה מדליקין (דף ל"א) ענותנותו של הלל וכן גדעון ויריבו אתו בחזקה ויאמר אליהם מה עשיתי אז רפתה רוחם מעליו בדברו את הדבר ודוד לא הלכתי בגדולות ולא רמו עיני כגמול עלי אמו תשימני לראש גוים כתר חכמה ענוה עקב ענוה יראת ה' אין מעלה כתוקף ענוה לשם שמים זוכה לארבעה עקב ענוה יראת ה' עושר וכבוד וחיים איזהו בן העה"ב עניו ושפל ברך וכת' יפאר ענוים בישועה בקשו ענוה אולי יש תקוה ובשלהי פ' כסוי הדם (דף פ"ט) בזכות הענוה העולם עומד שנחשב כאין ונחנו מה תולה ארץ על בלי מה.
<h2>דף נד.</h2>
שורש התורה להעמיק לדעת ולהשכיל. בתחלה ילמד להכיר את האותיות ואחר כך לחברם יחד היא נקראת תיבות ואח"כ הפסוק ואח"כ הפרשה ואח"כ המשנה ואח"כ התלמוד וקובץ על יד ירבה חנוך לנער על פי דרכו כדאמר' בכתובות ובקידושין (דף ל') טוב מלא כף נחת הלכ' אחת כדא' בויקרא רבה ואמרינן בספרא תזל כטל אמרתי כנוס דברי תורה כללין ופרטין ומוציאן כטיפין הללו של טל לא כטיפין גדולו' של מטר אלא כטיפין הללו של טל קטנו' ויש לו לדבר ליתן הפסק שיחזור בהן היטב כדאמרי' בריש תורת כהנים מה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין והלא דברי' ק"ו ומה אם מי ששמע מפי הקב"ה ומדבר ברוח הקדש צריך להבין בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין על אחת כמה וכמ' להדיוט הלמד מן ההדיוט ואמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ט') אינו דומה למי ששונה פרקו מאה פעמי' למאה ואחת ואמרינן בערובין בפ' כיצד מערבין ר' פרידא הו(א)[ה] ליה חד תלמידא דהוה תני ליה ארבעה מאה זמנין ואמר בפ"ק דע"ז (דף י"ט) אמר רבא לעולם ילמד אדם ד"ת במקום שלבו חפץ שנא' כי אם בתורת ה' חפצו א"ר אין אד' לומ' תור' אלא מה שלבו חפץ כל העוס' בתור' הקב"ה עושה לו חפצו אמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה ליגרס אינש אע"ג דלא ידע מאי קאמר ליגמ' איניש והדר ליסבר ובברכות בפ' הרואה (דף ס"ג) הסכת ושמע ישראל הס ואח"כ כתת אם נבלת בהתנשא בה תנשא ותנן בפאה ומייתי לה במס' שבת בפ' מפנין (דף קכ"ז) ות"ת כנגד כלם ובפ"א דקדושין (דף מ') נענו כלם ואמרו ת"ת גדול שהתלמו' מביא לידי מעשה ואמרי' בשלהי מס' מנחות (דף ק"י) ומייתי לה בפ"ק דברכות (דף ה') אחד המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. בספרי ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם מגיד שהמעשה תלוי בתלמוד ואין התלמוד תלוי במעשה השומע מפי קטן שבישראל כשומע מפי גדול והשומע מפי חכם כשומע מפי סנהדרין (כשומע) [והשומע] מפי משה כשומע מפי הקב"ה. בתד"א רבא אדם שואל ומשיב בישיבתו בבה"מ כדי שלא יבא לידי תנומה ישאל אדם את הפסוק אעפ"י שהכל משחקי' עליו יכניס עצמו בגופו של הלכה אעפ"י שאינו בקי כלו' בהלכה. אם נבלת בהתנשא בה תנשא אם זמות יד לפה הרוצה שיעמוד בתורה נותנים לו עמל ד"ת נפש עמל עמלה לו המלמד ד"ת ברבים לישראל לש"ש ואינו נושא פנים לעני ולעשיר אלא שמקראן כאחת ומשנה שמשננן כאחת ומתוך כך הקב"ה מרח' עליו ונותן בו חכמה ובינה דעה והשכל במס' מנחות (דף ל' וד' צ"ט) ישנה אדם לקיי' לא ימוש ס' התורה הזה מפיך. באבות דר' נתן ר"י בן פנחס כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעמה של תורה וכל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעמה של יראת חטא. בספרי ולעבדו בכל לבבכם זו תלמוד וכן הוא או' לעבדה ולשמר' לעבדה זו תלמוד ולשמרה אלו מצות כל המצוה אשר אנכי מצוך למוד הלכות ואגדות כי לא על הלחם לבדו יחיה האד' זה מדרש כי על כל מוצא פי ה' אלו הלכות ואגדות ר"א בר צדוק אומר עשה דברים לשם פועלם דבר בהם בשמן. שמור ושמעת אם שמרת מעט סופך לשמור הרבה לשמור לעתיד לבא בערובין בפר' כיצד מעברין אמר ר"א אם משים עצמו כענק לצואר שנראה ואינו נראה תלמודו מתקיים בידו א"נ כערוגה שהכל דשין אותה וכבשמים שהכל מתבשמי' בו א"נ משים לחיו כאבן זו שאינה נמחית וכמדבר הזה שהכל דשין בו וכתאנה כל זמן שממשמש בה מוצא בה תאנים וכדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא חלב כך דברי תורה כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה טעם ר' עקיבא או' מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו שנאמר ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ומניין שצריך להראות לו פנים שנ' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אמר רב חסדא אין תורה נקנית אלא בסימנין. מן התורה שימה בפיהם סימנה בפניהם. מן הנביאים הציבי לך ציונים ציונין לתורה. מן הכתובים אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא עשה מודיעים לתורה לא בשמים היא לא תמצא תורה במי שמגביה עצמו או במי שמרחיב דעתו עליה כים ולא בסחרנים ולא בתגרים בפרקי אבות הוי שותה בצמא את דבריהם הפוך בה והפך בה סמא דכולא בה ומינה לא תזוע. בפ' א' דחגיגה (דף ג') בעלי אסופות אלו ת"ח שיושבין אסופות אסופות ועוסקי' בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין עשה אזנך כאפרכסת לשמוע דבריהן [כולם] נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן ופרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ב"ה, בקדושין בסופו (דף פ"ב) מניח אני כל אומניות שבעולם ועוסק בתורה שעומדין לאדם בבחרותו ובזקנותו בעוה"ז ובעוה"ב ובפ"א (דף ל') ישלש שנותיו ליומי שליש במקר' שליש במשנ' שליש בתלמו', בפ"א דחגיגה (דף ה') ואותי יום יום ידרושון כל העוסק בתו' אפי' יום א' בשנה מעל' עליו הכתוב כאלו עסק בה כל השנה כולה. בפ"א דקדושין (דף ל') אמר ר"י בן לוי כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב והודע' לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה אמר ר"י אמר שמואל כגון ר' זבולון בן דן שלמדו אבי אביו מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות, כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו למדה לבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות רבה בר הונא לא טעים אומצא עד דמקרי ליה לינוקא מוספא, והיה מוסיף לו יותר.
ת"ר ושננתם שיהו ד"ת מחודדים בפיך שאם ישאלך אדם דבר הלכה אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד ויש לו ללמוד על מנת לעשותה כדאמרינן ביבמות פ' בית שמאי (דף ק"ט) ר' יוסי או' האומ' אין לו תורה אפי' תורה אין לו מאי טעמא אמר רב פפא אמר קרא ולמדת' ועשיתם כל שישנו בעשיי' ישנו בלמידה וכל שאינו בעשייה אינו בלמידה וכשלומד יש לישב באימה כדאמר בפ"ק דברכות (ד' כ"ב) והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב מה להלן באימה וביראה ברתת ובזיע אף כאן. בפ' במה מדליקין (ד' ל') ושבח אני את השמחה אין שכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה אמר ר"י אמר רב וכן הלכה ומקשה, ומשני התלמיד ישב באימ' וכן הרב כשמגיד ההלכה אבל קודם שיפתח יאמר הרב מילי דבדיחותא והדר יתיב באימתא. ואמרי' בפסיקת' אנכי ה' אלהיך אמר ר' חנינא בר פפא נראה להם הקב"ה בפנים זעומות למקר' כשאדם לומד את בנו תורה צריך ללמדו באימ' למקרא, פנים בינונים למשנה, פנים מסבירות לתלמוד פנים שוחקות אע"פ שאתם רואים הדמיונות אנכי ה' אלקיך א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו שנ' אלה תולדות אהרן ומשה ומזכיר בני אהרן וכל העוס' בתורה כאלו משים שלום בפמליא של מעלה ושל מטה ולכל העול' שנ' או יחזיק במעוזי יעש' שלום לי ומקרב הגאולה לאמר לציון עמי אתה בשלהי פרק לולב הגזול (ד' מ"ט) אר"א פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה זו תורה לשמה בפ' קמא דתענית (ד' ז') העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים ואין ד"ת מתקיימין ביחידי ואין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה אמר ר' הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכלם, ואמרינן בשלהי פ' לולב וערבה (ד' מ"ט) ובפ' בתר' דמועד קטן חמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר ואין לו ליהנות מכבוד התורה, ק"ו מכלי שרת, אעפ"י שפטור מליתן מס, כדאמרי' בפ' קונם יין ובפ' א' דבבא בתרא (ד' ח'), ויהא משאו ומתנו באמונה, כדאמרינן ביומא (דף פ"ו) ואמרי' בשלהי פרק א' דמגילה גדול תלמוד תורה מבנין ב"ה ובשאלתות דרב אחאי משמע דמעש' דידיה גדול מתלמו' אחרי' מדרבי יוחנן מנח תפילין והדר אמר לו. ותנא לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה ולאגמורי לאחרי' עדיף בשלהי פ"א דבבא קמא ואמרי' בפ' חלק (דף ק"ג) אמר רב ששת כל הלומד תורה בעוה"ז זוכה ללומדה לעוה"ב שנ' ומרוה גם הוא יורה.
